אייכמן חוזר לתא הזכוכית

יריב שלום,

לאחר הצפייה בסרט בדוקאביב, ראיתי אתמול גם את הפרק הראשון של הסדרה. שוב, כפי שאמרתי לך בערב ההקרנה החגיגי, עשיתם עבודה מ-ד-הי-מ-ה: הן באיתור הסלילים והבאתם לשידור, והן בכך שלקחתם עניין דוקומנטרי - והפכתם אותו לדרמה של ממש, תוך הבאת הצופה לזמנים שונים תוך מתן הסברים מפורטים לגבי כל זמן וזמן. התוצאה היתה ממש מרתקת.

צפיתי גם בדיון בערוץ הראשון, לאחר שהוצג הפרק הראשון של הסדרה.

במקביל, הצפייה בשניהם חיזקה אצלי נקודות שחשבתי שכדאי שתהיה ער להן. הן מובאות לצורך דיון אפשרי בהמשך, וזאת תוך העלאת ההישג המופלא שלכם שאני כה מעריץ ורוצה שיונצח לתפארה, ואני מציע להלן כיצד:

בדיון שנערך ביום 7.6.2022, לאחר הקרנת הפרק הראשון של הסידרה על הסלילים של אייכמן המגלים את פרצופו האמיתי, מובא קטע מראיון של האוזנר בו אמר, שלמעשה היו בירושלים בשנת 1961 שני משפטים: האחד משפט פלילי לכל כלליו ומגבלותיו, כלומר כולל המגבלה שאין להביא את דברי אייכמן בפני העיתונאי סאסן באמצעות תמליל, אלא יש להביא את סרטי ההקלטה עצמם, דבר שלא צלח.  במשפט זה אייכמן הורשע על סמך חומר רב שהביאה התביעה, כולל מסמכים ועדים, ועל סמך חלקים בעדות אייכמן אותם אמר כשלא יכול היה להכחישם. להסברים שהוא נתן לחומר הרב שהובא - לא האמינו השופטים.

המשפט השני, הוא המשפט הציבורי עליו דיבר האוזנר, הוא המאבק על דעת הקהל. במשפט זה עשה אייכמן כל שביכולתו כדי להציג עצמו כדמות אפרורית וחלשה, ואפילו כקורבן. הוא גם ניסה להסביר דברים בחוסר הבנתו או ידיעתו. ניסיונו זה הצליח בחוגים מסוימים. ד"ר חנה ארנדט, פילוסופית במקצועה, קנתה במלואה את  תחפושתו של אייכמן (אם כי ציינה שבכל מקרה הוא היה חייב מיתה). היא אף ניסתה לשבץ אותו בתיאוריה שלה על הטוטאליטריות, כלומר מצבו מעורר הרחמים ממש של יחיד הנקלע למשטר רשע שלא בטובתו. אף שֵם היא מצאה לכך: 'הבנאליות של הרוע', לדעתה.

מתוך משפט אייכמן. צילום: GPO.

אף שדבריה של ארנדט הופרכו מייד לכשהושמעו (כגון ע"י פילוסופית אחרת, גרטרוד אזורסקי), הם קנו לעצמם קהל שומעים. כך גם לאורך השנים. נעשה אפילו סרט דובר עברית, המציג את אייכמן כאיש שהתמחה במשלוחים, ולאו דווקא בכך שהמשלוחים מכוונים להרג המוני של בני אדם, כמוהם כרציחות בכל מיני שיטות אחרות המעוררות זוועה רק כשחושבים עליהן.

הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו של אייכמן יוחסו יותר למשפט הפלילי, והמשפט הציבורי נותר איפוא בדיון מתמשך. גם דבריו של אייכמן כשכתב – בעת שציפה להכרעת הדין בעניינו – יומן המנסה להשיל את האחריות מעליו, עוררו מחשבה כשפורסמו לפני כ-20 שנה. שמא דווקא התחפושת היא המשקפת את אישיותו?

| "במשפט זה עשה אייכמן כל שביכולתו
כדי להציג עצמו כדמות אפרורית וחלשה,
ואפילו כקורבן".

כאן חשיבותם העצומה של סרטי ההקלטה, שיוצרי הסידרה כה עמלו כדי להשיגם ולהציגם בפני הציבור. הם עשו זאת תוך שהם מעמתים את אייכמן האמיתי, הדובר בסרטי ההקלטה, עם אייכמן המזויף, המחופש, שהוא ניסה להציג תוך משפטו וביומנו. הצופה בסידרה איננו צריך להכריע בדבר דמותו של אייכמן מול העדים: רוצח ההמונים מעומת בסידרה, פעם אחר פעם, עם דבריו שלו עצמו, בקולו, וללא היסוס. הוא מי שמרשיע את עצמו במשפט הציבורי הזה.

בסרטי ההקלטה אייכמן ממש מתגאה בהיותו אידיאולוג של רוע: מי שלמעשה היה מעוניין בהשמדה נרחבת אף יותר, כך שלא היה נשאר בכלל שריד לעם היהודי. הוא כמובן יודע היטב את היעד של המשלוחים. הוא יודע מהי אושוויץ ומה נעשה בה: בית חרושת, שחומר הגלם בו הוא בני אדם, והמוצר הסופי המיועד הוא אפר.

61 שנים חלפו מאז המשפט ב"בית העם" בירושלים, ויוצרי הסידרה הביאו כעת לפתיחת הליך היסטורי חדש: קיום המשפט הציבורי והשלמתו. אולי מבחינה זו – יצא טוב בכך שהיו מי שהאמינו לדמות המלאכותית שניסה אייכמן להציג, דמות ה"נעבעך". כי בהגינם על גישה זו, הם הותירו מקום נרחב לפתיחת המשפט הציבורי מחדש: המשפט על אישיותו של אייכמן, ובו המאשים איננו מדינת ישראל, לא גדעון האוזנר ועוזריו בך, בר-אור ורובינסון: המאשים הוא אייכמן עצמו. 

מתוך משפט אייכמן. צילום: מילי ג'ון, GPO.

בהשגת הסלילים ובהצגתם המוחשית בפני הציבור בכל העולם – הפכו יוצרי הסדרה כיום את הנושא לאירוע היסטורי בפני עצמו: 61 שנה לאחר המשפט, עולות זוועות השואה ונחשפות מפיו של מי שיש לו אחריות עצומה כאידיאולוג הרוע, שמצדיק את הכותרת שנכתבה כשנתפס "אשמדאי בכבלי ישראל".

אייכמן חוזר איפוא לתא הזכוכית, והפעם השקיפות מתבטאת לא בחומר ממנו עשוי התא: השקיפות היא באישיותו המתגלה בכל כיעורה. הוא המכניס עצמו לתא השקוף הזה, בו אין לו היכן להסתתר.

הצופים של היום, בני הדור השלישי והרביעי מאז השואה, מקבלים כאן הזדמנות בלתי חוזרת להבין כיצד קורה שקיים אדם בעל אופי שטני, המשקף באישיותו את בכירי הנאצים כולם (גם אם מעמדו הפורמלי היה נמוך יחסית), מקבל יכולת כמעט בלתי מוגבלת לשלוח 6 מיליונים אל מותם. זאת כאשר  – כפי שאמר גדעון האוזנר בנאום הפתיחה שלו בשם אותם 6 המיליונים – הוא עושה זאת מאחורי שולחן הכתיבה שלו. אירוע היסטורי מרתק, חדש, מתממש בסידרה זו על מסך הטלוויזיה.